טייק 3 אקשן!

כתבתי כמה בלוגים בחיים שלי. אחד כאן שהיה פחות או יותר בכל שנות הרווקות כשמנמנה הוללת. דיברתי עם השומנים והחברה סביבי שקשה לה לקבל שכמוני. סיפרתי על כל הדייטים העלובים ובכלל על חיי האהבה נטולי האהבה שעברתי בכל שנות ה 20…בעיקר דיברתי על אהבה עצמית. זה בהחלט תהליך לא פשוט. הבלוג כתוב בצורה הומוריסטית מעט ילדותית. הקריאה על אחריותכם בלבד. אל תבואו בטענות אחר כך. אבל אומרים שהוא משעשע…בהמשך כשהזדקנתי קצת פתחתי בלוג נוסף כאן שכאב את קשיי מציאת הזוגיות, לב שבור אחרי גיל 30 ועוד קצת קבלת האני. והנה היום אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת להרדם והנה פתחתי בלוג פה . אז למה 3 בלוגים? כי אני אלופה בלהתחיל דברים מבלי לסיים. כמו שלא סיימתי את התואר השני למרות שנשארו לי איזה 2 קורסים עלובים. כמו שלא סיימתי מעולם מנוי של חדר כושר, או ניצלתי את הכרטיסייה של הבריכה לפני שפג לה התוקף, או לקחתי את האוטו למוסך לטיפול סתם מבלי שישבוק מחוסר תשומת לב. את התואר הראשון דווקא כן סיימתי. בכל זאת ספרות עברית וספרות אנגלית. אם את זה לא אסיים מה עוד נשאר?  גרועה בלסיים תהליכים. אלופה בתירוצים. עצלנית כרונית, מצויינת כמספרת סיפורים. קצת פחות טובה בלהקשיב להם. עובדת על זה.  ומי אני שאקטע סיפור חיים?

אני אסתי. אמא לתומר בן 4 חודשים ואשתו של אמיר כמעט שנתיים. בת 37 (עוד חודשיים 38…אללי!). ב 5 השנים האחרונות אני מפיקת אירועים. כן כן חתונות וכאלה. וכן כן הסנדלר תמיד הולך יחף-  את הזיווג שלי מצאתי רק בגיל 35 וזה דווקא סבבה כי לפי בעלי יש לנו הרבה פחות סיכוי להתגרש. עד שנרצה בזה כבר נהיה זקנים מידי להמשיך הלאה. לפני כן עבדתי בכל מיני חברות תקשורת כמנהלת צוותים, מוקדים ושיט כזה. ובין לבין הפקתי כמה תוכניות ריאליטי ארורות בטלוויזיה עוד שהיה בה קצת שפיות. אני הייתי חלק מההידרדרות שלה. בכל זאת הייתי צריכה להצדיק את השלושת רבעים תואר שני בתקשורת…אז מה אספר לכם בבלוג הזה? איך זה להיות אמא לתומר ואשה לאמיר. איזה קשיים, שמחה ועצב עוברים בדרך לאמהות. כמה עבודה יש בזוגיות. במיוחד כזאת שהיא לחלוטין משמיים. קצת על בריאות, תזונה וגידול תינוקות (בכל זאת ניסיון של 4 חודשים פלוס גידול אחים לא בא ברגל) איך זה שיש דבר כזה שמנה בהריון, קצת על הטראומה של הלידה והקפיצות בדרך. מידי פעם אוציא את הראש מהחלון ואספר לכם כמה יפה הנוף ואיזה ריח נעים יש לפרחים. עכשיו אני לא במצב רוח ל HAPPY HAPPY JOY JOY וכמה שאני אוהבת את המנטרות של מחשבה הופכת למציאות, תאמיני ותגיעי אין לי עצבים לזה עכשיו. בא לי להתבוסס קצת ברחמים עצמיים. מגיע לי. הרווחתי את זה ביושר. תנו להתקרבן קצת בשקט. עוד יבואו ימים יפים יותר.  מידי פעם גם אולי אשתף אתכם בשיר או שניים. אמרתי שאני משוררת חובבת?? כבר הרבה זמן לא כתבתי למגרה. התגעגעתי. לעצמי בעיקר. יש מצב לקאם באק. תמיד בתקופות קשות כשהכי קשה לי לגרד את עצמי מהרצפה אני כותבת. זה מה שמושך אותי למעלה חזרה. וכן קשה עכשיו. מאוד קשה. כמ טוב שיש את תומר. החמצן שלי.

ליל טוב.